איוב קרא

איוב קרא
أيوب قرا

איוב קרא, 2012
לידה	12 במרץ 1955 (בן 69) דלית אל-כרמל, ישראל
מדינה	ישראל ישראל
השכלה	אוניברסיטת תל אביב
מפלגה	תמ"י, הליכוד
שר התקשורת 29 במאי 2017 – 26 ביוני 2019 (שנתיים) תחת ראש הממשלה בנימין נתניהו → צחי הנגבי (מ"מ) דודי אמסלם ←
שר בלי תיק 23 בינואר 2017 – 29 במאי 2017 (127 ימים) תחת ראש הממשלה בנימין נתניהו
חבר הכנסת 7 ביוני 1999 – 17 באפריל 2006 (6 שנים) 24 בפברואר 2009 – 5 בפברואר 2013 (4 שנים) 31 במרץ 2015 – 30 באפריל 2019 (4 שנים) 25 בדצמבר 2020 – 6 באפריל 2021 (103 ימים) כנסות 15–16, 18, 20, 23
תפקידים בולטים שר במשרד לשיתוף פעולה אזורי סגן שר במשרד ראש הממשלה סגן שר במשרד לפיתוח הנגב והגליל סגן יושב ראש הכנסת יו"ר ועדה למאבק בנגעי הסמים והאלכוהול יו"ר הוועדה המיוחדת לבחינת בעיית העובדים הזרים

איוּבּ קרא (בערבית: أيوب قرا, נולד ב-12 במרץ 1955) הוא פוליטיקאי דרוזי-ישראלי. כיהן כחבר הכנסת מטעם מפלגת הליכוד, כשר התקשורת, שר בלי תיק, סגן שר לפיתוח הנגב והגליל, סגן השר לשיתוף פעולה אזורי, סגן יושב ראש הכנסת, וסגן שר במשרד ראש הממשלה.

קרא נולד בשנת 1955 בכפר הדרוזי דלית אל-כרמל ליד חיפה. בנעוריו למד בבית הספר התיכון החקלאי כפר גלים ובפנימיית בית הספר החקלאי כדורי. בחופשות היה מתגורר אצל בני זוג יהודים ניצולי שואה.

סמוך לגיוסו לצה"ל התאמן בקבוצת הכדורגל של הפועל נהריה. ב-1976 היה לדרוזי הראשון ששיחק בליגה בכירה בישראל, כמגן בבני יהודה תל אביב^[1]. באותה עת עברת את שמו ליואב קרוא. לאחר תקופה קצרה פרש ויצא לקורס קצינים. את שירותו הצבאי בצה"ל סיים בדרגת סרן. בשנת 1983, בזמן מלחמת לבנון הראשונה שלח מכתב לרמטכ"ל משה לוי בו ביקש להשתחרר משרותו הצבאי במחאה על היחס לדרוזים בלבנון^[2]. הוא נכה צה"ל, עקב הלם קרב, אחיו הצעיר, אלי-חדר קרא, נהרג בלבנון ב-1985, ואחיו הבכור נפצע באורח קשה. לאחר מכן אביו הלך לעולמו בטרם עת ואמו לקתה בשיתוק.

קרא הוא בעל תואר ראשון במשפטים מטעם הקריה האקדמית אונו, תואר ראשון במנהל עסקים מטעם אוניברסיטת חיפה, ותואר שני במינהל ציבורי מטעם אוניברסיטת תל אביב. במסגרת לימודיו לתואר שני הגיש קרא עבודות שלא הוא כתב, ובעקבות תלונות לוועדת המשמעת באוניברסיטה נאלץ לחזור על קורסים^[3].

בשנת 1984 הצטרף למפלגת תמ"י וריכז את פעילות המפלגה במגזר הערבי^[4], הוא גם שימש כיועץ לענייני ערבים לשר הרווחה מטעם תמ"י, ואף שובץ במקום השמיני ברשימת תמ"י לקראת הבחירות לכנסת האחת עשרה^[5].

בבחירות לכנסת השתים עשרה שובץ במקום 60 (הלא ריאלי) ברשימת הליכוד. בשנת 1996 הוצב במקום ה-35 ברשימת הליכוד-גשר-צומת לכנסת ה-14, ולא נכנס לכנסת. בשנת 1999 נכנס לכנסת ה-15 מטעם הליכוד וכיהן כסגן יושב ראש הכנסת וכיושב ראש הוועדה לבדיקת נושא העובדים הזרים. לקראת הבחירות לכנסת ה-16 נדרש איוב קרא להתמודד על מקום ברשימה הארצית ולא ליהנות משריון שניתן למגזר הלא יהודי, מאחר שהיה חבר כנסת מכהן. תומכיו של קרא טענו כי מדובר בתרגיל פוליטי שביצעו תומכי אריאל שרון בניסיון להוציא אותו מהכנסת. בסיום הבחירות הפנימיות לרשימת הליכוד הוצב קרא במקום ה-40 ברשימה^[6] וזכה להיכנס לכנסת. בכנסת ה-16 כיהן כיושב ראש הוועדה למאבק בנגעי הסמים והאלכוהול.

לקראת הבחירות לכנסת ה-17 הוצב קרא במקום ה-39 בסיום הבחירות הפנימיות לרשימת הליכוד. תומכי קרא טענו כי אנשי מפלגת קדימה, מפלגה שהקים ראש הממשלה אריאל שרון שעזב את הליכוד זמן קצר לפני כן, הטו את תוצאות הבחירות לרעת קרא מכיוון שראו בו כאחד המתנגדים הבולטים לשרון. זמן קצר לאחר קבלת תוצאות הבחירות הפנימיות הודיע קרא על פרישתו ופנה לעסקים פרטיים.

לקראת הבחירות לכנסת ה-18 בחר קרא להתמודד שוב על מקום ברשימת הליכוד לכנסת. בישיבת מרכז הליכוד שהתקיימה בנובמבר 2008 נקבעו הליכי ההצבעה ונקבע שחבר כנסת לשעבר לא יוכל ליהנות מהשריון של המגזר הלא יהודי, עובדה שהייתה מאלצת את קרא להתמודד שוב בבחירות הארציות^[7]. קרא עתר בתגובה כנגד ההחלטה לבית הדין של הליכוד אשר קבע שיש לדון בנושא מחדש. בישיבת מרכז הליכוד שהתקיימה ב-2 בדצמבר עלתה הצעה מפורשת לקבוע שחבר כנסת לשעבר לא יוכל ליהנות מהשריון למגזר הלא יהודי. אולם ההצעה נדחתה ברוב גדול. בסיום ההצבעה הריעו ונשאו אותו על כפיים חברי מרכז. בבחירות המקדימות של הליכוד לקביעת רשימתה לכנסת ה-18 זכה קרא ב-9,385 קולות שהם כ-19.3% מהקולות, עם אחוזי תמיכה גבוהים שנעו בין 40% ל-80% בהתנחלויות ותמיכה גבוהה באזור חיפה, סביבת מגוריו. קרא לבסוף מוקם במקום ה-23 בעקבות השריון למגזר הלא יהודי. קרא נבחר לכנסת ה-18 לאחר זכיית הליכוד ב-27 מנדטים. לאחר הקמת הממשלה ה-32 מונה קרא לסגן השר לפיתוח הנגב והגליל. כאשר סילבן שלום מונה לשר.

ב-3 בינואר 2012 ננזף על ידי ועדת האתיקה של הכנסת, לאחר שבוויכוח עם ח"כ רוני בר-און עשה "שימוש בלשון ביבים ובכינויי גנאי קשים ביותר שמקומם לא יכירם בדיון בכנסת, ובכך פגע בכבוד הכנסת וחבריה"^[8].

בבחירות לכנסת ה-19 הוצב קרא במקום ה-39 ברשימת הליכוד - ישראל ביתנו ולא נבחר לכנסת.

בבחירות לכנסת ה-20 נבחר לכנסת לאחר שהליכוד קיבל 30 מנדטים, כאשר קרא ממוקם במקום ה-24 ברשימת הליכוד.

לאחר השבעת ממשלת ישראל ה-34 מונה קרא לשר ל שיתוף פעולה אזורי. לאחר מכן מונה לכהן כשר בלי תיק וממונה על המנהלת לקידום היישובים הדרוזיים והצ'רקסיים וכן על מנהלת פרויקט תעלת הימים. קרא הוא השר הדרוזי השני (אחרי סאלח טריף) בממשלת ישראל.

ב-23 בינואר 2017 אושר מינויו לתפקיד שר במשרד ראש הממשלה^[9]. במאי 2017 החליט ראש הממשלה, בנימין נתניהו, למנות את קרא לשר התקשורת^[10]. ב־29 במאי 2017 מונה לשר התקשורת. בתפקידו כשר התקשורת מינה חברים חדשים למועצת הרשות השנייה המזוהים עם הליכוד^[11][12].

בפריימריז של הליכוד לפני הבחירות לכנסת ה-21 הגיע למקום ה-39, ולא נכנס לכנסת. ב-24 ביוני 2019 קרא הודיע על התפטרותו מתפקיד שר התקשורת^[13]. בבחירות לכנסת ה-22 מוקם במקום ה-42 ולא נכנס לכנסת. ב-23 בדצמבר 2020, הודיעה ח"כ שרן השכל על התפטרותה מהכנסת, ובעקבות כך, הוא כיהן כח"כ עד לבחירות לכנסת העשרים וארבע^[14].

בפברואר 2021 לקראת הבחירות לכנסת העשרים וארבע הוצב קרא במקום ה-41 ברשימת הליכוד ולא נכנס לכנסת. בנובמבר באותה שנה עלה שמו של קרא כמועמדו של נתניהו לשגריר ישראל במצרים, אך לבסוף נבחרה אמירה אורון.

לאחר התפשטותו של נגיף הקורונה נסע קרא לסנט פטרבורג שבה קיבל במתנה ממהנדס מקומי את מכשיר ה"איבגני", אשר לטענתו מטהר את המים מהנגיף. מאוחר יותר הכריז קרא על שיווק של "מי חיים" ששתייתם כביכול יוצרת "אנטי-וירוס" המונע הידבקות בנגיף^[15].

לקראת הבחירות לכנסת העשרים וחמש, התמודד בפריימריז בליכוד ושובץ במקום ה-44 ברשימה. לאחר מכן, בית הדין של הליכוד החליט להזיז את מיקומו למקום 64. בעקבות זאת, קרא החליט לפרוש מהחיים הפוליטיים^[16].

קרא נשוי ואב לשישה ילדים. הוא מתגורר בדלית אל-כרמל.

בתקופת היותו שר היה קרא מהשרים המקורבים ביותר לראש הממשלה בנימין נתניהו הוא מגדיר עצמו כפטריוט ישראלי וציוני נלהב.^{[דרוש מקור]} מבחינה פוליטית הוא ממוקם באגף הימני של תנועת הליכוד, ונמנה עם חברי הכנסת שזכו לכינוי ה"מורדים" שהתנגדו לתוכנית ההתנתקות. ערב ביצוע תוכנית ההתנתקות, ביקר קרא מתוך הזדהות בגוש קטיף ובמאהל מחאה נגד ההתנתקות^[17].

ב-13 באוקטובר 2004 קיבל אות הוקרה מהאגודה למלחמה בסרטן עקב פעילותו להגבלת העישון^[18].

בחול המועד פסח תש"ע, השתתף קרא בכנס שהתקיים באזור מערת המכפלה שבחברון, כדי לחגוג עם היישוב היהודי במקום את ההכרזה על מערת המכפלה כאתר מורשת לאומי^[19]. בעצרת אמר סגן השר כי "ראש הממשלה צריך להגיד 'לא' לברק חוסיין אובמה ו'כן' לעם ישראל, אישור חידוש הבנייה וההתיישבות בכל חלקי הארץ".

בדצמבר 2010 נפגש קרא בווינה עם היינץ כריסטיאן שטראכה, מנהיג מפלגת החירות האוסטרית שבראשה עמד בעבר ירג היידר, מפלגה המוחרמת על ידי ישראל והקהילה היהודית באוסטריה. הפגישה התקיימה למרות בקשות של משרד החוץ ויושב ראש הכנסת לבטלה. לטענת קרא, שטראכה הוא ידיד ישראל, אנשי מפלגתו עמדו לצד ישראל לאחר המשט הטורקי לעזה, הוא לא ראה כל הוכחות לכך שמפלגת החירות היא מפלגה אנטישמית, ועל כן יש לשנות את המדיניות הישראלית כלפיו^[20], פגישה זו ספגה ביקורת מצדדים בכל הקשת הפוליטית הן באוסטריה והן בישראל^[21][22][23].

מדיה וקבצים בנושא איוב קרא בוויקישיתוף

• איוב קרא, באתר הכנסת (לגרסה בערבית)
• איוב קרא, ברשת החברתית פייסבוק
• איוב קרא, באתר כנסת פתוחה
• כרטיס ביקור – איוב קרא, בערוץ כנסת באתר יוטיוב
• עפרה לקס, ציונות בשפה הדרוזית, באתר ערוץ 7, 5 בפברואר 2004
• אליענה שפר, סגן השר איוב קרא: "אם הייתי יהודי, הייתי ראש הליכוד", באתר nrg‏, 8 ביוני 2011
• דוד בן בסט מראיין את איוב קרא ועפו אגבריה, "הנבחרים", באתר YouTube, ‏7 בדצמבר 2012
• אליענה שפר, "שרה תהיה רוה"מ טובה יותר מביבי": איוב קרא סוגר חשבון, באתר nrg‏, 26 במרץ 2013
• דוד בן בסט מראיין את איוב קרא, "הנבחרים", באתר YouTube, ‏1 במאי 2015
• איוב קרא מתארח בתוכנית "שעה של אנשים", רדיו גלי ישראל, 10 במרץ 2016
• ברק רביד, ערב ביקור נשיא איטליה בישראל: סגן השר איוב קרא יצר תקרית דיפלומטית בין המדינות, באתר הארץ, 29 באוקטובר 2016
• רותם שטרקמן, מה חושב איוב קרא על שרה נתניהו ועל "ידיעות אחרונות", באתר TheMarker‏, 29 בדצמבר 2016
• שוקי שדה, שר הפייק ניוז, באתר TheMarker‏, 1 ביוני 2017
• דני קושמרו, חדשות 2, ‏"נתניהו רוצה אותי בכל מקום", באתר ‏מאקו‏, 2 ביוני 2017
• נצחיה יעקב, ראש הממשלה אמר לי: "מאז הרצל, אף אחד לא הזיז פה דברים כמוך", באתר ישראל היום, 14 בספטמבר 2017
• אמיתי זיו, נתי טוקר, "אם לא הייתי פה - פיצול ערוץ 2 לא היה קורה. היו כאן לחצים ואיומים", באתר TheMarker‏, 3 במאי 2018
• גד פרץ, ענת ביין-לובוביץ', ‏"לא אתן שמישהו יכבה לא את ערוץ 10 ולא ערוץ אחר", באתר גלובס, 6 באוגוסט 2018
• יניר קוזין, ‏איוב קרא: "הזהרתי את נתניהו מראש שעלולים לזרות חול בעיני הדרוזים", באתר מעריב אונליין, 18 בספטמבר 2018
• יהודה שלזינגר, "נעלבתי עד עמקי נשמתי. זה פוגע שמסתלבטים עליך, שהופכים אותך לליצן", באתר ישראל היום, 4 ביולי 2019
• מעריב אונליין, ‏איוב קרא: "אני מייבא מרוסיה מים שמחסנים נגד קורונה", באתר מעריב אונליין, 5 ביוני 2020

שרי הדואר והתקשורת בממשלות ישראל
שרי הדואר	מרדכי נורוק • יוסף בורג • ישראל ברזילי • בכור-שלום שטרית • בנימין מינץ • אליהו ששון • ישראל ישעיהו-שרעבי • אלימלך-שמעון רימלט
שרי התקשורת	שמעון פרס • אהרן אוזן • יצחק רבין • מנחם בגין • מאיר עמית • יצחק מודעי • יורם ארידור • מרדכי צפורי • אמנון רובינשטיין • גד יעקבי • רפאל פנחסי • משה שחל • שולמית אלוני • לימור לבנת • בנימין בן אליעזר • ראובן ריבלין • אריאל שרון • אהוד אולמרט • דליה איציק • אברהם הירשזון • אריאל אטיאס • משה כחלון • גלעד ארדן • בנימין נתניהו • צחי הנגבי • איוב קרא • דודי אמסלם • יועז הנדל • איתן גינזבורג • יועז הנדל • שלמה קרעי