המאה ה-5 לפנה"ס

המאה ה-5 לפנה"ס היא התקופה שהחלה בשנת 500 לפני הספירה והסתיימה בשנת 401 לפני הספירה. זוהי המאה החמישית לפני תחילת הספירה הנוצרית.

במהלך המאה הגיעה האימפריה הפרסית לשיא התפשטותה, וניסיונותיה להתפשט מערבה הובילו לסדרת עימותים מכוננים עם עמי יוון.

מאבק ממושך התקיים בין ערי הפוליס היווניות על ההגמוניה ביוון, והגיע לשיאו במלחמה הפלופונסית בין אתונה לספרטה.

ביוון שלטה התקופה הקלאסית, שהתאפיינה בפריחה גדולה בכל תחומי החיים, ובה הגיעה התפתחות הפוליס לשיאה. בין השאר, נוסדו אסכולות מובילות בפילוסופיה, חלה התפתחות רבה במדע, בשיטות הלוחמה, בחיי החברה והתרבות, ובתחומי האמנות, הפיסול והארכיטקטורה. בתקופה זו גם הונחו יסודות ההיסטוריוגרפיה עם פעילותו של הרודוטוס, שנחשב להיסטוריון הראשון.

תקופה של פריחה בתחומי ההגות, האמנות ותרבות הייתה במאה זו גם באזורים נוספים גם מחוץ ליוון, כשאחת הדוגמאות הבולטות לכך היא השפעתו של בודהה במזרח הרחוק^[1].

בהודו – סידהרתה גאוטמה מייסד את הבודהיזם, על רקע תמורות בחברה של דרום אסיה והתכחשות למסורות ישנות^[2].

בארץ ישראל התבססה יהדות בית שני והתארגנה מחדש עם עלייתם של מנהיגים יהודים כעזרא הסופר ונחמיה בן חכליה, בעוד בפרס התרחשו על פי המקרא אירועי מגילת אסתר.

אירועים בולטים בעולם

• דריווש הראשון מכריז על השפה הארמית כשפה רשמית במערב האימפריה (500 לפנה"ס).
• הקמת רפובליקה חדשה בהודו (500 לפנה"ס).
• המרד האיוני נגד פרס (500–494 לפנה"ס).
• הפרסים פולשים ליוון פעמיים במסגרת מלחמת פרס–יוון.
• תור הזהב של אתונה העתיקה, ועלייתה ונפילתה של האימפריה האתונאית.
• המלחמה הפלופונסית בין ספרטה לאתונה על ההגמוניה ביוון (431–404 לפנה"ס).
• העימות הגדול הראשון בין קרתגו לערי יוון בסיציליה (480 לפנה"ס). המלחמה ביניהם נמשכה מאות שנים.
• 431 לפנה"ס: חורבן בית המקדש הראשון לפי הכרונולוגיה המקראית והמסורתית.
• מגפת הדבר באתונה (אנ') פרצה בשנת 430 לפנה"ס. המגפה תועדה בעיר על ידי תוקידידס, שתיאר כיצד במהלך מצור ספרטני מתו כשליש מתושבי העיר מהמגפה. אנשי התקופה העריכו שהיא הגיעה לאזור ממצרים ומזרח הים התיכון, ושלשם הגיעה המגפה מאזור אתיופיה. בקרב ערי היוון, אתונה שהייתה תחת מצור צפוף בשנת 427 לפנה"ס נפגעה מהמגפה בצורה הקשה ביותר, ואנשיה פירשו את הנזק החמור הספציפי של אתונה כעונש מהאלים, והדבר הוביל לשינויים בקשר הין האתונאים והאלים, ובין היתר לעליית חשיבותו של אל הרפואה, אסקלפיוס^[3].
• עזרא ונחמיה עולים ארצה ומארגנים מחדש את יהדות בית שני.
• הכתב דמוטי הופך לכתב הבולט במצרים העתיקה.
• תחילת תקופת הברזל בצפון אירופה.
• האוניברסיטה המונסטית הבודהיסטית מוקמת בנלנדה שבהודו.
• האיש מטולון, קרבן הקרבת אדם בחצי האי יוטלנד בדנמרק, קרוב לוודאי הממצא הקדום ביותר לפולחן אודין.
• במאה זו ככל הנראה החלו לימודי הפאידיאה ביוון העתיקה^[4].
• לתקופה זו מיוחסת תחילתה של תרבות עמק אופאנו – תרבות חקלאית עם ערים המקושורת ברשת דרכים מסועפת, שהתקיימה כ-1,000 שנים בלב יער הגשם באזור שהוא כיום אקוודור.

ערים חדשות

• בוכרה
• פיטיוס (כיום ביצ'וינתה, גאורגיה), נוסדה על ידי היוונים כתחנת סחר.

אישים בולטים

מדינאים בולטים

• דָרְיָוֶשׁ הראשון הגדול, מלך האימפריה הפרסית האחמנית (558–486 לפנה"ס).
• חְשְיָארְשָׁ הראשון, מלך האימפריה הפרסית האחמנית (מלך בשנים 485–465 לפנה"ס).
• לאונידס הראשון, מלך ספרטה וגיבור קרב תרמופילאי (521–480 לפנה"ס).
• תמיסטוקלס, ממנהיגיה של אתונה במלחמות פרס-יוון ואחד המדינאים החשובים בתולדותיה (525–459 לפנה"ס).
• גלון, טיראן העיר סירקוסאי שבסיציליה (נפטר ב-478 לפנה"ס).
• אמירתאיוס, פרעה שמרד בכיבוש הפרסי במצרים (שלט בשנים 404–399 לפנה"ס).
• דריווש השני, מלך פרס (מלך 424–404 לפנה"ס).
• פריקלס, מדינאי אתונאי, בימיו הגיעה אתונה לשיא כוחה (495–429 לפנה"ס).
• קליאון, מצביא אתונאי בעת מלחמת הפלופונסוס (נפטר ב-422 לפנה"ס).
• ניקיאס, מדינאי ומצביא אתונאי שפעל במלחמה הפלופונסית (470–413 לפנה"ס).
• אלקיביאדס, מצביא ומדינאי אתונאי שנודע בהפכפכנותו בין אתונה ספרטה ופרס.
• קריטיאס, מנהיגם של שלושים הטיראנים באתונה (460–403 לפנה"ס).
• ברסידאס, מצביא ספרטני מהולל, שלחם בעשור הראשון של המלחמה הפלופונסית (מת ב-422 לפנה"ס).
• ליסנדרוס, מצביא ספרטני, הוביל את ספרטה בסוף המלחמה הפלופונסית (נפטר ב-395 לפנה"ס).
• ארכלאוס מלך מוקדון, הגדיל את עצמתה הצבאית של ממלכתו (מלך בשנים 413–399 לפנה"ס).

אנשי רוח ומדע בולטים

• פיתגורס, פילוסוף ומתמטיקאי יווני, מייסד האסכולה הפיתגוראית, שהעמיד את המספרים והאיזון ביניהם כיסוד המציאות (582–496 לפנה"ס).
• קסנופנס, משורר ופילוסוף יווני, נאבק במיתוס ההומרי הפוליתאיסטי והאנתרופומורפי (570–475 לפנה"ס).
• גאוטמה הבודהה, מייסד הבודהיזם (בערך 563–483 לפנה"ס).
• קונפוציוס, פילוסוף סיני, מייסד הקונפוציאניזם (551–479 לפנה"ס).
• הרקליטוס, פילוסוף יווני קדם-סוקרטי, סבר שהמציאות מורכבת מניגודים היוצרים יחד אחדות שלמה, ועל תנועת השתנות מתמדת ביניהם (535–475 לפנה"ס).
• איסכילוס, מחזאי אתונאי, המוקדם מבין שלושת הטראגיקונים היוונים הגדולים (525–456 לפנה"ס).
• פרמנידס, פילוסוף יווני קדם-סוקרטי, מייסד האסכולה האלאטית. טען שהחושים משקרים ויוצרים אשליה של הבחנות במציאות אחדותית ונצחית (515–450 לפנה"ס).
• לָאוֹ דְזְה, פילוסוף סיני, אבי תורת הדאואיזם.
• אמפדוקלס, פילוסוף יווני קדם-סוקרטי, טען שישנם ארבע יסודות סבילים: אש, אוויר, מים, אפר, ושני יסודות פעילים ליחס ביניהם: אהבה ואיבה (493–433 לפנה"ס).
• זנון מאליאה, פילוסוף יווני קדם-סוקרטי, שסבר שהתנועה היא אשליה, משום שהעולם הוא גוש חומר אחיד. ניסח זאת במספר פרדוקסים מפורסמים (490–430 לפנה"ס).
• סופוקלס, מחזאי אתונאי, השני בין שלושת הטראגיקונים היוונים הגדולים (496–429 לפנה"ס).
• הרודוטוס מהליקרנסוס, היסטוריון יווני, "אבי ההיסטוריה" (בערך 485 לפנה"ס).
• פרוטגורס, הפילוסוף הסופיסטי החשוב בדורו. טען שאין אמת אובייקטיבית, אלא אמיתות רבות, אישיות ומשתנות, ובאמצעות רטוריקה ניתן לבסס כל דעה (490–420 לפנה"ס).
• גורגיאס, נואם ופילוסוף יווני, מראשוני הזרם הסופיסטי (483–376 לפנה"ס).
• אוריפידס, מחזאי אתונאי, השלישי בין שלושת הטראגיקונים היוונים הגדולים (480–406 לפנה"ס).
• סוקרטס, פילוסוף יווני הנחשב לאבי הפילוסופיה המערבית (470–399 לפנה"ס).
• תוקידידס, היסטוריון יווני (בערך 460–395 לפנה"ס).
• דמוקריטוס, פילוסוף יווני קדם-סוקרטי, אבי תורת האטומים, לפיה הגוף, הנפש, הרגשות והרעיונות מורכבים מאטומים (460–370 לפנה"ס).
• תראסימכוס, פילוסוף סופיסטי, טען שהצדק הוא תועלתו של החזק ותו לא, ולכן אנושי ומלאכותי, ולא טבעי או אלוהי (459–400 לפנה"ס).
• אריסטופאנס, מחזאי, גדול מחברי הקומדיה באתונה העתיקה (בערך 446–385 לפנה"ס).
• קסנופון, היסטוריון, מצביא ופילוסוף אתונאי (428–354 לפנה"ס).
• היפוקרטס, רופא יווני הנחשב לאבי הרפואה המערבית (460–377 לפנה"ס).
• אנטיסתנס, פילוסוף יווני, מייסד האסכולה הציניקנית. סבר שאין קיום ריאלי למהויות ואידאות, והטיף לחיים טבעיים ללא קניין חיצוני כמקור הטוב והאושר (444–365 לפנה"ס).
• אריסטיפוס, פילוסוף יווני, מייסד האסכולה הקירנאית שדגלה בנהנתנות חושנית (435–356 לפנה"ס).
• אפלטון, פילוסוף יווני, תלמידו של סוקרטס ומגדולי הפילוסופים בהיסטוריה. ייסד את האקדמיה האפלטונית באתונה, ואבי האידיאליזם האפלטוני (427–347 לפנה"ס).
• מו דזה, פילוסוף סיני, אבי תורת המוהיזם.

אישים בולטים ביהדות

• עזרא הסופר, ממנהיגי היהודים בימי שיבת ציון, וראש הכנסת הגדולה.
• נחמיה, ממנהיגי היהודים בימי שיבת ציון, ומחברי הכנסת הגדולה.
• אסתר, מלכת פרס וגיבורת מגילת אסתר ונס ההצלה של חג הפורים.
• מרדכי היהודי, מנהיג יהודי פרס ואחד מגיבוריה הראשיים של מגילת אסתר.

תגליות והמצאות

• ברזל יצוק משמש בפעם הראשונה בממלכת וו.

תרבות ואמנות

• מדינת צ'ו הייתה בתקופה זו למרכז תרבות ואמנות במזרח הרחוק. ממצאים ארכאולוגיים מתקופה זו מצביעים על כך שהאמנות בתקופה זו כללה פסלי עץ מצוירים, קישוטי ירקן, חרוזי זכוכית, כלי נגינה וכלי לכה. בתקופה זו נוצר ציור המשי העתיק ביותר שנמצא, נכון לשנת 2008. פריטי האמנות בתקופה זו מתאפיינים בצבעים שחור ואדום, ובסימבולים מיתולוגיים דוגמת עוף החול ודרקון^[5].
• אתונה העתיקה מגיעה לשיאים בתחומי תרבות רבים – תיאטרון, קדרות, פיסול, פילוסופיה, רטוריקה, ומדעים.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא המאה ה-5 לפנה"ס בוויקישיתוף

הערות שוליים