מהמט השני
 |
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
| |
| יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. |
 |
||
| יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים. |
 | |||||||||||
| דיוקן הסולטאן לפי ג'נטילי בליני בגלריה הלאומית של לונדון | |||||||||||
| לידה |
30 במרץ 1432 אדירנה, האימפריה העות'מאנית | ||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
3 במאי 1481 (בגיל 49) גבזה, האימפריה העות'מאנית | ||||||||||
| מדינה | האימפריה העות'מאנית | ||||||||||
| מקום קבורה | מסגד הפאתיח', איסטנבול, האימפריה העות'מאנית | ||||||||||
| בת זוג | אמינה גולבהר הטון, גולשאה הטון, צ'יצאק הטון, אנה הטון, אלקסיה הטון, סיטי מוקרים הטון, הלנה הטון | ||||||||||
| שושלת בית עות'מאן | |||||||||||
| |||||||||||
| |||||||||||
| |||||||||||
| חתימה |
  | ||||||||||
  | |||||||||||
מהמט השני (טורקית עות'מאנית: محمد ثانى, טורקית: Fatih Sultan Mehmed - "מהמט הכובש"; 30 במרץ 1432 – 3 במאי 1481), היה סולטאן האימפריה העות'מאנית לתקופה קצרה בין 1444 ו-1446, ולאחר מכן שוב בין 1451 ו-1481. הוא כונה "שליט שתי הארצות (אנטוליה ורומלי) ושליט שני הימים (הים התיכון והים השחור)". הוא היה השליט העות'מאני הראשון שטען לתואר קיסר האימפריה הביזנטית, לצד תארים כגון מלך, סולטאן, חאן, וזאת לאחר כיבוש קונסטנטינופול ב-1453 ואימוץ סמלי ביזנטיון לצד סמלים עות'מאניים. מהמט המשיך את כיבושיו באסיה, עם האיחוד מחדש של אסיה הקטנה, ובאירופה, עד בלגרד. הוא נחשב לגיבור לאומי בטורקיה, ועל שמו נקרא גשר פתיה סולטאן מהמט באיסטנבול.
ילדותו
מהמט השני נולד ב-30 במרץ 1432, באדירנה, אז עיר הבירה של האימפריה העות'מאנית. אביו היה הסולטאן מוראט השני (1451-1404) ואמו ולידה סולטאן הומה הטון.
כאשר היה בן 11, הוא נשלח לאמסיה כדי למשול וכך לצבור ניסיון, בהתאם למנהג של השליטים העות'מאנים בזמנו. לאחר שמוראט השני עשה שלום עם נסיכות קאראמאן באסיה הקטנה באוגוסט 1444, הוא ויתר על כס המלוכה לבנו מהמט בן ה-12. אביו שלח לו מספר מורים ללמוד תחתם. לחינוך האיסלאמי הייתה השפעה רבה בעיצוב התפיסה והאמונות של מהמט השני, ובחיזוק אמונתו באסלאם, והוא התחיל לשבח ולקדם את יישום חוקי השריעה.
שלטונו הראשון
אחרי מבצע כושל נגד בלגרד ב-1442/1441 חתם הסולטאן העות'מאני מוראט השני הסכם הפסקת אש למשך 10 שנים עם הונגריה.
המרד של האמיר איברהים קאראמנידה, אחד הצמיתים שלו באנטוליה, אילץ אותו לעזוב את אדירנה עם מרבית צבאו ב-12 ביוני 1444. מהמט מונה לשליט בהיעדרו. באותו חודש פרצה התקוממות בקרב כוחות העילית הנקראים היניצ'רים, שחשבו לנצל את חוסר ניסיונו וצעירותו של מהמט השני, הם דרשו שמהמט יעלה את שכרם. היניצ'רים התפרעו ושרפו את השוק באדירנה, ולבסוף מהמט השני העלה את שכרם.
חרף הסכם השלום, הונגריה שיתפה פעולה עם ונציה ועם האפיפיור אאוגניוס הרביעי בארגון צבא צלבני חדש. לאור מידע זה, נקרא מוראט לשוב לשלטון על ידי בנו. בתחילה, מוראט סירב, באומרו שאינו סולטאן עוד, אך בנו כתב לו: "אם אתה הסולטאן, הנהג את צבאותיך; אבל אם אני הוא הסולטאן, הרי שאני מצווה עליך לבוא ולהנהיג את צבאותי". למוראט לא הייתה ברירה, אלא לשוב לשלטון.
איום מסע הצלב התממש, וצבא נוצרי גדול בפיקודו של האציל ההונגרי יאנוש הוניאדי, החל להתקדם דרומה אל הבלקן. חייליו של מוראט השני הביסו את הצלבנים בקרב וארנה, ב-10 בנובמבר 1444. ויאנוש הוניאדי היה בין הנוצרים היחידים שנמלטו בחיים. מוראט חזר לאדירנה לאחר הקרב, שם זמן קצר לאחר מכן הפתיע את החצר העות'מאנית בהכרזתו כי הוא מוותר על שלטונו לטובת בנו. ב-1 בדצמבר 1444 עלה בנו לשלטון תחת השם מהמט השני. מוראט, אז רק בן 40, פרש למניסה, והשאיר לבנו, שלא היה אפילו בן 13, את המושכות של האימפריה, עם חליל פאשה בתור הווזיר הגדול.
זמן קצר לאחר תחילת שלטונו, החליט מהמט השני בפזיזות לתקוף את קונסטנטינופול, אבל הונא מכך על ידי חליל פאשה, אשר דיווח על המקרה למוראט, כתיעוד על חוסר היכולת של בנו לשלוט. חליל פאשה שלח למוראט הודעות רבות שביקשו ממנו לחזור, בעודו מתעקש כי מהמט היה צעיר מדי, ולא בוגר מספיק כדי לשלוט. מוראט החליט לסיים את פרישתו ולחזור לאדירנה בספטמבר 1446. חליל פאשה שכנע את מהמט להתפטר לטובת אביו, שחזר בתור הסולטאן מוראט, בעוד בנו פרש למחוז מניסה.
מהמט היה אב בפעם הראשונה בינואר 1448, כאשר פילגש שלו ילדה לו בן, שעתיד להיות הסולטאן באיזיט השני.
שלטונו השני
ערך מורחב – כיבוש קונסטנטינופול
ב-2 באפריל 1453 הטיל מהמט מצור על העיר קונסטנטינופול, וב-29 במאי נכבשה העיר.
מהמט שיקם את קונסטנטינופול והפך אותה לבירתו. כנסיית איה סופיה הפכה למסגד. הוא בנה בעיר את הבזאר הגדול ואת ארמון טופקאפי, ששימש את הסולטאנים לדורותיהם. תקופתו גם אופיינה במיסוד המדינה העות'מאנית והפיכתה לאימפריה על ידי פיתוח ביורוקרטיה אימפריאלית ענפה. לפיכך יש הטוענים כי תאריך הייסוד של האימפריה העות'מאנית הוא כיבוש קונסטנטינופול.
מקצת מתושבי העיר קונסטנטינופול מתו במהלך המלחמה, חלקם נמלטו ממנה מחשש העות'מאנים וחלק מתו במחלות. על מנת ליישב חזרה את העיר נקט מהמט בפעולת טרנספר פנימית (Sürgün) אל העיר וכן הביא אליה יהודים ונוצרים שיחדשו את חיי המסחר.
במלחמה נגד אוזון חסן (Uzun Hasan), מנהיג השבט הטורקמני אק קויונלו (Ak Koyunlu), אשר קרא עליו תיגר, זכה בניצחון מכריע ב-11 באוגוסט 1473 בקרב אוטלוק בלי (אנ'). קרב זה ביסס את מעמדו כשליט החזק באנטוליה.
מהמט השני פיתח רבות את הצי העות'מאני והפך אותו לכוח עיקרי בצבאו, שכלל מאות אוניות משוכללות. מדיניותו הריכוזית העלתה את קצפם של האליטות הוותיקות, והלאמת השטחים שכבש ומוסדות הדת תחת חסותו הכעיסה את הבכירים ביותר שנחלשו. עם מותו, ב-3 במאי 1481, הוא הותיר אימפריה שכללה את מרבית שטחי הבלקן דרומית לנהר הדנובה. אימפריה זו שלטה על מצרי הדרדנלים והבוספורוס, ומרבית חופיו של הים השחור היו נתונים תחת שליטתה או השפעתה. מהמט הביס את השבטים היריבים לו באנטוליה ובפרס, הכה במאחזים הוונציאניים והממלוכיים, והרחיב את גבולות הממלכה עמוק לתוך הבלקן, עד לגבולות הונגריה של ימינו. מהמט הביא לקיצה של האימפריה הביזנטית בת אלף השנים, וכבש את בירתה קונסטנטינופול. הנסיכות הפכה לאימפריה עות'מאנית, אך תושביה לא היו מאוחדים תחת ממשל מרכזי מאורגן. בשטחי האימפריה חיו יוונים, פרסים, ערבים, טורקים, ארמנים וסורים, חלקם נוודים למחצה, חלקם לוחמים, חלקם עירוניים, בעלי מגוון אמונות ותפישות דתיות. לאחר מותו פרצה מלחמה בין שני בניו, באיזיט (Bayezid) וג'ם (Cem Sultan), אשר הסתיימה בהכתרתו של באיזיט לסולטאן באיזיט השני[1].
קישורים חיצוניים
- מהמט השני, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- מהמט השני, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
מהמט ה-2, (1432-1481), סולטן האימפריה העות'מאנית, דף שער בספרייה הלאומית- מהמט השני, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ Inalcik, Halil, Quataer t, Donald, Economic And Social History of thettoman Empire 1300-1914, Cambridge University Press, 1994
| הסולטאנים העות'מאנים (1922-1299) |
|---|
| הקודם: מוראט השני |
שליטי האימפריה העות'מאנית 1444–1446 |
הבא: מוראט השני |
| הקודם: מוראט השני |
שליטי האימפריה העות'מאנית 1451–1481 |
הבא: באיזיט השני |