פרנץ פון פאפן
 | |||||
| לידה |
29 באוקטובר 1879 ורל (אנ'), ממלכת פרוסיה | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
2 במאי 1969 (בגיל 89) סאסבך (אנ'), באדן-וירטמברג | ||||
| שם לידה |
Franz Joseph Hermann Michael Maria von Papen  | ||||
| מדינה |
רפובליקת ויימאר | ||||
| מקום קבורה |
וולרפאנגן (אנ'), חבל הסאר | ||||
| השכלה |
האקדמיה הצבאית הפרוסית | ||||
| מפלגה |
מפלגת המרכז הגרמנית המפלגה הנאצית | ||||
| בן או בת זוג |
מרתה פון פאפן | ||||
| שושלת משפחת פאפן | |||||
| |||||
| |||||
| פרסים והוקרה | |||||
| |||||
| חתימה |
 | ||||
  | |||||
פְרַנְץ פוֹן פַּאפֶּן (בגרמנית: Franz Joseph Hermann Michael Maria von Papen; 29 באוקטובר 1879 – 2 במאי 1969) היה פוליטיקאי גרמני אשר שימש תקופה קצרה כקנצלר גרמניה, ואשר תככיו היו בין הגורמים לעלייתו של אדולף היטלר לשלטון.
ביוגרפיה
ראשית חייו
פון פאפן נולד ב-29 באוקטובר 1879 בוורל, למשפחה קתולית עשירה בחבל וסטפאליה. הוא שירת כקצין בחזית הטורקית במלחמת העולם הראשונה ולאחר מכן כנספח בשגרירות גרמניה בארצות הברית, משם גורש עקב מעורבותו בתכנון מעשי חבלה בטרם הצטרפה ארצות הברית למלחמה.
קנצלר (1932)
לאחר המלחמה הצטרף פאפן למפלגת המרכז הגרמנית והחל בפעילות פוליטית. פאפן היה אדם אמיד, הודות לנישואיו ליורשת עשירה. הוא החל את פעילותו הפוליטית כמונרכיסט והיווה את האגף הימני של המפלגה, שבראשותה עמד היינריך ברינינג, אשר שימש כקנצלר. ב־1 ביוני 1932 החליט נשיא גרמניה פאול פון הינדנבורג לפתור משבר קואליציוני על ידי פיטוריו של ברינינג, והעלאת פאפן במקומו למשרת הקנצלר. היה זה חלק מתוכנית שהגה יועץ הסתרים של הינדנבורג, קורט פון שלייכר, בעצה אחת עם היטלר. הרעיון היה כי הרייכסטאג (אשר היה מזה זמן רב נתון במשברים קואליציוניים שלא אפשרו הקמת ממשלה יציבה) יפוזר, תוקם ממשלת מעבר, ממשלת המעבר תכריז על בחירות, וכן תבטל את כל האיסורים הקיימים על פעילות האס אה ושאר מיליציות המפלגה הנאצית. הדבר יסייע להשיג רוב ימני שמרני לאחר הבחירות, שייתמך על ידי הנאצים, שייטלו חלק בשלטון, ויסייעו בשינוי החוקה ובהקטנת סמכויותיו של הרייכסטאג, לטובת משטר שמרני - אוטוריטארי, שבו יהיה שלייכר בעל הכוח. השלב הראשון בתוכנית זו היה כי הקנצלר ברינינג יפוטר, ובמקומו יבוא פון פאפן, יושב השורות האחרונות במפלגתו של ברינינג.
תגובת אנשי מפלגתו של פאפן לכך שאיש מפלגתם הוא שסייע להפיל את הקנצלר המכהן מטעם מפלגתם הייתה גירושו מן המפלגה והצבעת אי אמון בממשלתו. פאפן בחר באנשי אצולה רבים שלא היו חברי פרלמנט לשרים וממשלתו כונתה בלעג "קבינט הברונים". שלייכר כיהן בממשלה זו כשר ההגנה. הייתה זו ממשלה חסרת רוב קואליציוני ואפשרויותיה לשלוט היו מוגבלות.
פאפן המשיך בביצוע התוכנית שהגה עם שלייכר והיטלר והסיר את האיסור על פעילות האס.אה. דבר שגרם מיד לגל מהומות ורציחות בכל רחבי גרמניה. כמו כן הוכרז על בחירות ב־31 ביולי. על מנת למצוא חן בעיני הימין והשמרנים, פיטר פאפן את ממשלתה החוקית של פרוסיה בראשות אוטו בראון, שהייתה מורכבת מסוציאליסטים, ומינה עצמו כראש ממשלת פרוסיה.
הבחירות שנערכו בחודש יולי רק חיזקו את המפלגה הנאצית, והקטינו את כוחן של מפלגות הימין השמרני שמהן שאב פאפן את כוחו. ליושב ראש הרייכסטאג החדש מונה הרמן גרינג, מראשי המפלגה הנאצית. בפגישה שנערכה בין היטלר להינדנבורג, בנוכחות פאפן ושלייכר באוגוסט, סירב היטלר לקבל את תפקיד סגן הקנצלר ותבע את ראשות הממשלה לעצמו יחד עם תיקים נוספים לנאצים. לאחר כישלון המשא ומתן, היה זה האינטרס של הנאצים כי לא תוקם ממשלה יציבה וכי תערכנה בחירות נוספות, בהן העריך היטלר כי הנאצים יוכלו לזכות ברוב. הערכתו של זה התממשה וישיבתו הראשונה של הבית החדש, ב-12 בספטמבר, הוקדשה להצעת אי אמון של הקומוניסטים אשר הנאצים ומפלגות אחרות תמכו בה מטעמי טקטיקה. ממשלתו של פון פאפן הפסידה ברוב של 513 צירים אל מול 42. למרות שהצבעה זו נפסלה מאוחר יותר (היות שפאפן הציג צו לפיזור הרייכסטאג שממנו התעלם גרינג עד לאחר ההצבעה), בחירות חדשות נקבעו ל־6 בנובמבר. בינתיים האלימות ברחובות נמשכה; לאחר רצח קומוניסט על ידי 5 אנשי ס"א בעיירה פוטמפה בהמבורג, גזר בית משפט על הרוצחים עונש מוות לפי צו נשיאותי חדש. אולם פאפן נכנע ללחץ הנאצים והמיר את עונש המוות במאסר עולם (לאחר חודשים ספורים שוחררו הרוצחים בחנינה שקיבלו מהשלטון הנאצי לאחר שעלו לשלטון).
בבחירות אלו ספגה המפלגה הנאצית מפלה, הם איבדו 34 מקומות ברייכסטאג ועל אף שעדיין לא היה ניתן להקים ממשלת ימין יציבה בלעדיהם, הרי שהיה מדובר במכה לתוכניותיהם לתפיסת השלטון. פאפן ניסה שוב להציע להיטלר שותפות זוטרה בקואליציה. אולם המגעים עם היטלר נכשלו שוב ומהעדר תמיכה פאפן נאלץ להתפטר מתפקידו ב-17 בנובמבר. כעבור שבועיים נערכה פגישה גורלית אצל הינדנבורג שבה נכחו הוא ושלייכר; פאפן הגה תוכנית חדשה - הרייכסטאג יפוזר שוב, ללא בחירות חדשות והשלטון יסתמך מעתה על סמכויות הנשיא והצבא, ככל הנראה בדרך להחזרת המונרכיה הפרוסית. שלייכר מצידו טען שבמקרה כזה תפרוץ מלחמת אזרחים שעליה הצבא לא יוכל להשתלט, בייחוד אם תפרוץ במקביל מלחמה בגבול המזרחי. הוא גם טען שהוא יוכל להקים ממשלה חדשה שתזכה לתמיכה בפרלמנט.
הינדנבורג היה בשלב זה זקן וחלש מכדי להכריע, היסס בכל הנוגע לשינויים מרחיקי לכת, ולא רצה לשנות את החוקה של רפובליקת ויימר שהייתה מקור כוחו. ב־4 בדצמבר 1932 הטיל הינדנבורג את תפקיד הקנצלר על שלייכר, מתוך תקווה כי הוא יוכל להקים ממשלה רחבה, בהשתתפותו של היטלר, וכן בהשתתפות גורמים מתונים מן המרכז ומן השמאל.
סגן הקנצלר תחת היטלר (1933-1934)
מכאן ואילך הפכו שלייכר ופאפן ליריבים. פאפן לא הסכין עם אובדן משרתו, ובמוחו עלתה מחשבה חדשה - היטלר ימונה לקנצלר, ופאפן לסגנו. המפלגה הנאצית "המוחלשת" ממילא, תרוסן על ידי גורמים שמרניים בקבינט, שישמרו את צעדיו של היטלר, אשר יהפוך לבסוף לבובה של פאפן ושל השמרנים במפלגה. הינדנבורג לא היה אדם שקל לשכנעו בנקודה זו, ותמיד רחש בוז להיטלר אותו כינה "הקורפורל הבוהמי". אך לאחר ששלייכר שב ונכשל בהקמת הקואליציה, הצליח פאפן לבסוף לשכנע את הנשיא הינדנבורג כי יש להטיל על היטלר את תפקיד הקנצלר. ב־30 בינואר 1933 קיבל היטלר את תפקיד הקנצלר ומינה את פאפן לסגנו.
פאפן הבין עד מהרה את גודל הטעות שטעה. לאחר שריפת הרייכסטאג ב־27 בפברואר 1933, קיבל היטלר מן הרייכסטאג סמכויות דיקטטוריות בלתי מוגבלות (העולות בהרבה על אלו שציפה פאפן לקבל מן הנשיא באמצעות "צווי חירום"). בשלב זה לא היה לו כל צורך בחבורת השמרנים שהרכיבה את ממשלתו (אם כי רבים מהם כקונסטנטין פון נויראט המשיכו לשרת עוד זמן רב את הממשלה ואת המשטר הנאצי). פניו האמיתיות של הנאציזם נתגלו עד מהרה - רדיפת מתנגדים פוליטיים, פרעות ביהודים, הקמת מחנות ריכוז, בקרה על אמצעי התקשורת. פאפן, על אף שרשמית היה עדיין סגנו של היטלר, לא היה בכל עמדה שיכלה להשפיע על הנעשה.
בינתיים חל שינוי לרעה בבריאותו של הנשיא הינדנבורג והיה ברור כי ימיו ספורים. כל הגורמים בעלי הנגיעה לשלטון החלו לחשוב על היום שלאחר פטירתו של הינדנבורג. זה מכבר היה האס.אה., בראשות ארנסט רהם ממורמר על בריתו של היטלר עם השמרנים, ועל דחיקתם של אנשי האס.אה. מעמדות כח. רהם תמך במהפכה תמידית, ועמידתו של היטלר לצד התעשיינים, בעלי ההון, הצבא והשמרנים, לא הייתה לפי רוחו. הצבא ראה באס.אה. משום מתחרה בלתי רצוי, ולחץ לרסן את רהם ואנשיו. נאצים בכירים כהרמן גרינג והיינריך הימלר אף הם חששו למעמדם, וידעו כי בין אם יצא הצבא במאבק כשידו על העליונה, או שיצא האס.אה. מנצח, הרי שהם מצויים בסכנה.
כאן עמד פאפן בנקודה בה היה חייב לפעול. אם ימות הנשיא, הרי שנקודת המשען האחרונה של השמרנים תאבד, ויחד עמו תרד לטמיון תוכניתו הגדולה של פאפן, להפנות את המשטר הנאצי למסלול מתון ושמרני.
ב־17 ביוני 1934 נשא פאפן נאום באוניברסיטת מרבורג. הוא יצא בתוקף כנגד המהפכנים הנאצים, וטען כי מדינה אינה יכולה להתקיים במצב של מרידה מתמדת מלמטה, וכי על החברה להיות נשענת על בסיס מוצק. הוא גינה את "האיומים כלפי גורמים חסרי ישע באוכלוסייה", ואת הכרזת כל מי שמשמיע ביקורת כאויב המדינה. היה זה נאום נועז, אשר זכה לתגובות נסערות, אך פאפן לא היה האיש אשר ירכז את ההתנגדות למשטר הנאצי. תפקיד היסטורי זה ניתן לאחרים.
ב־30 ביוני הכה היטלר במתנגדיו, והורה על הטבח המכונה "ליל הסכינים הארוכות". בטבח של מאות אנשים חיסל היטלר את הנהגת האס.אה. אך לא שכח גם את השמרנים. שלייכר נרצח בביתו, מקורבו של פאפן, אדגר יונג, אשר כתב לו את "נאום מרבורג", נרצח, ויחד עמו רבים מן המקורבים לחוגי השמרנים. פאפן עצמו הושם במעצר בית. כפי הנראה נרתע היטלר מלפגוע בו אישית, בשל קרבתו לנשיא הינדנבורג שעדיין היה בחיים.
תפקידיו המאוחרים
לאחר כל אלו, התפטר פאפן מתפקיד סגן הקנצלר, והשפעתו הפעילה על הפוליטיקה הגרמנית נפסקה. פאפן נשלח לשורת תפקידים דיפלומטיים, בהם שירת נאמנה את המשטר הנאצי. בתחילה כשגריר באוסטריה בין השנים 1934 עד 1938 - היו אלו השנים שבהן ערערו הנאצים את המשטר באוסטריה ולבסוף סיפחו אותה, בפעולה שנקראה "אנשלוס". לפי אחת מהתוכניות הנאציות לסיפוח היה עליהם להתנקש בפון פאפן ולהשתמש בכך כעילה לסיפוח. לאחר מכן, בין 1939 ו־1944, שירת פאפן כשגריר בטורקיה. בהיותו שגריר בטורקיה לקח פאפן חלק בהפעלתו של אחד מהמוצלחים שבסוכנים החשאיים הגרמנים במלחמת העולם השנייה, האלבני אלישע בנזה, המכונה "ציצרו", אשר שימש כמשרתו האישי של השגריר האנגלי בטורקיה, צילם בחשאי את כל המסמכים הסודיים בשגרירות, והעבירם לידי פאפן. מכיוון שחלק מאסטרטגית ההונאה שקדמה למבצע "אוברלורד" (הפלישה לנורמנדי בשנת 1944) הייתה ניסיון ליצור רושם כי הפלישה תגיע ממקומות אחרים, למשל מן הבלקן, הייתה למסמכים אלו חשיבות עליונה.
פאפן נתפס על ידי בעלות הברית לאחר המלחמה והועמד למשפט כחלק ממשפטי נירנברג על חלקו במשטר הנאצי. הוא זוכה מכל האישומים. בשנות החמישים ניסה להמשיך בקריירה הפוליטית שלו, אך כשל. הוא נפטר בשנת 1969.
קישורים חיצוניים
- פרנץ פון פאפן, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- פרנץ פון פאפן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
פרנץ פון פאפן (1879-1969), דף שער בספרייה הלאומית
| הנאשמים במשפט פושעי המלחמה בנירנברג | ||
|---|---|---|
| נשפטו לגזר דין מוות | ארנסט קלטנברונר • ארתור זייס-אינקווארט • מרטין בורמן (מת זמן רב לפני תחילת המשפט, אך נידון) • הרמן גרינג (התאבד לפני ההוצאה להורג) • אלפרד רוזנברג • אלפרד יודל • וילהלם קייטל • וילהלם פריק • הנס פרנק • פריץ זאוקל • יוליוס שטרייכר • יואכים פון ריבנטרופ |  |
| נידונו למאסר | ולטר פונק (מאסר עולם) • אריך רדר (מאסר עולם) • רודולף הס (מאסר עולם) • באלדור פון שיראך (20 שנה) • אלברט שפר (20 שנה) • קונסטנטין פון נויראט (15 שנה) • קרל דניץ (10 שנים) | |
| זוכו מכל אשמה | הנס פריטשה • היילמאר שאכט • פרנץ פון פאפן | |
| לא נידונו | רוברט ליי • גוסטב קרופ | |
| הקודם: היינריך ברינינג |
קנצלר גרמניה 1932 |
הבא: קורט פון שלייכר |