פיוטר סטוליפין

פיוטר ארקדייביץ' סטוליפין
Пётр Аркадьевич Столыпин

פיוטר סטוליפין, 1902
לידה	14 באפריל 1862 דרזדן, ממלכת סקסוניה ממלכת סקסוניה
נרצח	14 בספטמבר 1911 (בגיל 49) קייב, האימפריה הרוסית האימפריה הרוסית
מדינה	רוסיה
מקום קבורה	לאוורת קייב-פצ'רסק
השכלה	אוניברסיטת סנקט פטרבורג (7 באוקטובר 1885)
בת זוג	אולגה ניידהארדט
ראש מועצת השרים של האימפריה הרוסית ה־3 8 ביולי 1906 – 5 בספטמבר 1911 (5 שנים) → איוואן גורמיקין ולדימיר קוקובצוב ←
שר הפנים ה־24 26 באפריל 1906 – 5 בספטמבר 1911 (5 שנים) → פיוטר דורנובו אלכסנדר מקארוב ←
מושל פלך סראטוב ה־24 15 בפברואר 1903 – 26 באפריל 1906 (3 שנים) → אלכסנדר אנגלהארדט סרגיי טטישצ'ב ←
פרסים והוקרה
אות מסדר העיט הלבן המסדר המלכותי של השרפים מסדר אולף הקדוש מסדר סנט מוריס ולזרוס מסדר העיט הלבן מסדר הנסיך דנילו הראשון המסדר הוויקטוריאני המלכותי אות המסדר אנה הקדושה, דרגה 3 אביר במסדר אלכסנדר נבסקי עיטור ולדימיר הקדוש, דרגה 3 עיטור אנה הקדושה, דרגה ראשונה מסדר סנטה אנה, דרגה 2 הסרט הגדול של מסדר פרחי הפאולוניה

פיוטר ארקדייביץ' סטוליפין (ברוסית: Пётр Аркадьевич Столыпин;‏ 14 באפריל 1862, דרזדן, סקסוניה — 14 בספטמבר 1911, קייב, האימפריה הרוסית), היה מדינאי רוסי, ראש ממשלת רוסיה ושר הפנים בשנים 1906—1911. שימש כמושל פלך גרודנו (1902-1903) וסרטוב (1903–1906) ושימש כחבר המועצה המדינית (1907-1911).

בהיסטוריה הרוסית של תחילת המאה ה-20, הוא ידוע בעיקר כרפורמטור ומדינאי שמילא תפקיד משמעותי בדיכוי המהפכה בשנים 1905–1907. באפריל 1906 הציע הקיסר ניקולאי השני לסטוליפּין את תפקיד שר הפנים של רוסיה. זמן קצר לאחר מכן פורקה הממשלה יחד עם הדומה הראשונה וסטוליפין מונה ליושב ראש מועצת השרים.

בתפקיד החדש, בו מילא עד מותו, העביר סטוליפין מספר הצעות חוק שנכנסו להיסטוריה בכינוי הרפורמה החקלאית של סטוליפין, שתוכנה העיקרי היה הכנסת בעלות על אדמות איכרים פרטיות. חוק הממשלה בנושא בתי משפט שדה הגדיל את העונש על פשעים חמורים. לאחר מכן נמתחה ביקורת חריפה על סטוליפין ועל נוקשות הצעדים שננקטו. בין צעדיו האחרים של סטוליפין שהיו בעלי חשיבות מיוחדת כראש ממשלה היו הכנסת זמסטבו בפרובינציות שבמערב המדינה, הגבלת האוטונומיה של דוכסות פינלנד הגדולה, שינוי בחקיקת הבחירות ופיזור הדומה השנייה, ששם קץ למהפכת 1905–1907. במהלך נאומיו מול צירי הדומה הממלכתית באו לידי ביטוי יכולותיו האורטוריות של סטוליפין. משפטיו "אל תאיים!", "ראשית להירגע, אחר כך הרפורמות" ו"הם זקוקים לטלטלות גדולות, אנחנו צריכים רוסיה גדולה" הפכו לאמרות שפר.

מבין תכונות האופי האישיות, בני דורו הבחינו במיוחד בחוסר פחדו. הוא שרד 11 ניסיונות התנקשות שתוכננו וביצעו נגדו מהפכנים רוסיים. בניסיון האחרון, שבוצע בעת ביקורו בבית האופרה של קייב על ידי דמיטרי בוגרוב, סטוליפין נפצע ונפטר כעבור כמה ימים, בספטמבר 1911.

סטוליפין נולד בעיר דרזדן בסקסוניה למשפחה שהייתה חלק מהאצולה הרוסית. מצד אביו, שבעת הולדתו שירת בשליחות בגרמניה, היה קרוב משפחה של המשורר מיכאיל לרמונטוב. מצד אמו היו לו שורשים גרמניים וקרבה משפחתית לדיפלומט הרוזן אלכסנדר גורצ'קוב, שהיה שנים רבות שר החוץ של רוסיה. אחיו הגדול של סטוליפין נהרג בדו-קרב, וסטוליפין עצמו נפצע בזרועו הימנית כשניסה לנקום את מותו. החל משנת 1881 למד פיוטר סטוליפין באוניברסיטת סנקט פטרבורג. עם סיום לימודיו החל לעבוד בשירות הממשלתי ועלה בהדרגה בסולם התפקידים. ב-1902 מונה סטוליפין למושל הורדנה, הצעיר ביותר בתפקידו. לאחר מכן מונה למושל העיר סראטוב ועצר מהפכנים רבים במהלך מהפכת 1905. סטוליפין מונה לשר הפנים הרוסי^[1], וכמה חודשים לאחר מכן ביולי 1906, מונה למשרת ראש הממשלה על ידי הצאר ניקולאי השני, במקום קודמו בתפקיד, איוון גרומקין (1906), במקביל לפיזור הדומה הראשונה^[2].

סטוליפין התמנה לתפקיד ראש הממשלה כאשר מהפכת 1905 עדיין נותרה טרייה בזיכרון הציבור. לאחר התמנות סטוליפין לראש הממשלה, הוא פיזר את הדומה השנייה ושינה את החוקים כדי שהדומה תהיה שמרנית יותר. סטולפין, הפוליטיקאי המשופשף, הודיע שבכוונתו לקדם רפורמות וניסה לשכנע את הציבור שלצורך כך אין צורך בדומה. כך הנהיג סטוליפין רפורמות אגרריות וכן ניסה להיטיב עם הפועלים.

בתקופת שלטונו של סטוליפין הוצאו להורג אלפי רדיקלים. לכן דבק בגרדומים הכינוי עניבתו של סטוליפין.

סטוליפין הצליח להוציא לפועל רפורמות אגרריות והצליח לדכא זמנית את רוח המהפכה.

הרפורמות שהנהיג סטוליפין לא שרדו את מהפכת אוקטובר ואת מלחמת האזרחים ברוסיה.

ערך מורחב – רצח סטוליפין

סטולופין היה יעד לניסיונות התנקשות מטעם המהפכנים. באוגוסט 1906 זרקו מהפכנים פצצות לתוך ביתו^[3].

ב-14 בספטמבר 1911 נורה סטוליפין בידי דמיטרי בוגרוב, פעיל מהתנועה הסוציאליסטית רבולוציונית, יהודי מומר במוצאו, שהיה גם סוכן האוכרנה, בעת שיצא מבית האופרה בקייב. בוגרוב נתלה 10 ימים בלבד לאחר ההתנקשות. סבורים כי בוגרוב לא פעל מאידאולוגיה שמאלנית, אלא נשלח בידי גורמים מלוכניים שהתנגדו לרפורמות שהנהיג סטוליפין. אוהדי "הנזיר" הרוסי גריגורי רספוטין - שסטוליפין פעל להרחיקו מחצר הצאר^[4] - סיפרו כי ניבא את מותו כאשר רץ מאחורי הזוג המלכותי מחוץ לבית האופרה באומרו "המוות מאחוריו! המוות רוכב אחריו!". רספוטין בעצמו נרצח חמש שנים לאחר מכן.

• 
  אנדרטה לפיוטר סטוליפין (רו') במוסקבה
• 
  אנדרטה לסטוליפין (רו') בסראטוב
• 
  אנדרטה לסטוליפין בצ'ליאבינסק
• 
  קברו של סטוליפין בלאוורת קייב-פצ'רסק

מדיה וקבצים בנושא פיוטר סטוליפין בוויקישיתוף

• פיוטר סטוליפין, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• פיוטר סטוליפין, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• פיוטר סטוליפין (1862-1911), דף שער בספרייה הלאומית

ראשי ממשלת רוסיה
יושבי ראש ועדת השרים של האימפריה הרוסית	אלכסנדר וורונצב (1802–1809) • ניקולאי רומיאנצב (1809–1810) • ניקולאי סלטיקוב (1810–1812) • סרגיי ויאזמיטינוב (1812) • פיוטר לופוחין (1812–1827) • ויקטור קוצ'וביי (1827–1832) • ניקולאי נובוסילצב (1832–1838) • אילריון ואסילצ'יקוב (1838–1847) • וסילי לבאשוב (1847–1848) • אלכסנדר צ'רנישוב (1848–1856) • אלכסיי אורלוב (1856–1861) • דמיטרי בלודוב (1861–1864) • פאבל גגארין (1865–1872) • פאבל איגנאטייב (1872–1877) • פיוטר ואלוייב (1877–1881) • מיכאיל רייטרן (1881–1887) • ניקולאי בונגה (1887–1895) • איוואן דורנובו (1895–1903) • סרגיי ויטה (1903–1906) • איוואן גורמיקין (1906) • פיוטר סטוליפין (1906–1911) • ולדימיר קוקובצוב (1911–1914) • גורמיקין (1914–1916) • בוריס שטורמר (1916)• אלכסנדר טרפוב (1916) • ניקולאי גוליצין (1916–1917)
ממשלת המעבר הרוסית	גאורגי לבוב (1917) • אלכסנדר קרנסקי (1917)
יושבי ראש מועצת הקומיסרים העממיים	ולדימיר לנין (1917–1924) בין 1922 ל-1924 הלכה למעשה כיהן לב קאמנב כראש ממשלה • אלכסיי ריקוב (1924–1930) • ויאצ'סלב מולוטוב (1930–1941) • יוסיף סטלין (1941–1953) • גאורגי מלנקוב (1953–1955) • ניקולאי בולגנין (1955–1958) • ניקיטה חרושצ'וב (1958–1964) • אלכסיי קוסיגין (1964–1980) • ניקולאי טיחונוב (1980–1985) • ניקולאי ריז'קוב (1985–1991) • ולנטין פאבלוב (1991)
יושבי ראש ממשלת הפדרציה הרוסית	יגור גאידר (1992) • ויקטור צ'רנומירדין (1992–1998) • סרגיי קיריינקו (1998) • צ'רנומירדין (1998) • יבגני פרימקוב (1998–1999) • סרגיי סטפאשין (1999) • ולדימיר פוטין (1999) • מיכאיל קסיאנוב (2000–2004) • ויקטור כריסטנקו (2004) • מיכאיל פרדקוב (2004–2007) • ויקטור זובקוב (2007–2008) • ולדימיר פוטין (2008–2012) • דמיטרי מדבדב (2012–2020) • מיכאיל מישוסטין (2020) • אנדריי בלואוסוב (2020) • מיכאיל מישוסטין (2020–)